משחק המשקיעים: הרגע שבו אתה מבין שאתה לא מוכן כמו שחשבת 

מאת: בן דנציגר, סטודנט שנה א', מסלול יזמות-מדמ"ח, תכנית זאב למצטיינים

בואו נתחיל מהסוף: ניצחנו. שלושה ירוקים, צהוב אחד. אבל זה לא הסיפור. 

הסיפור הוא שבסבב השני, באמצע שאלה על התמחור, אני ועידן הסתכלנו אחד על השני בחיוך של “אחי, מי מאיתנו אמור לענות על זה?” ובעצם אף אחד לא ענה. שופט אחד חייך, השני רשם משהו. אני די בטוח שזה לא היה משהו מחמיא. 

אז למה בכלל נכנסנו למשחק הזה? במסגרת קורס יזמות, חדשנות ויצירתיות מ 0 ל-1 של ד״ר יוסי מערבי, עידן, גיא ואני, בנינו את Peles - אפליקציה שעוזרת לקבלנים להפוך הקלטת קול מבולגנת מהשטח לכתב כמויות מדויק והצעת מחיר מקצועית. חלק מהקוד כתבתי במוצב, על אייפד משוקף כי הלפטופ החליט להישבר אחרי נסיעה בהאמר, לא אידיאלי, אבל זה מה יש. 

משחק המשקיעים כולל בעצם ארבעה סבבים של רכבת הרים: 5 דקות פיץ’, 5 דקות שאלות, 5 דקות פידבק. בכל סבב מגיעים לצוות שופטים אחר. הרעיון פשוט: אם אתה לא מצליח להסביר מה אתה עושה ב-5 דקות, משהו שם שבור. 

הסבב הראשון היה סבבה, חשבנו שאנחנו מלכים. בסבב השני קיבלנו מכות. בשלישי התחלנו להבין איפה אנחנו טועים. ובסבב הרביעי העברנו את הפיץ’ בדיוק ב-5 דקות, בלי מילה מיותרת, בלי דריכה אחד על השני. זה הרגע שבו הבנתי שלמדנו משהו. 

הסבב שהכי נשאר איתי זה דווקא הסבב בו קיבלנו צהוב. השופטים הגיעו מעולם הקונסטרקשן והם ידעו בדיוק איפה הכלב קבור. “איך אתה מבטיח דיוק במחירון אם כל קבלן עובד אחרת?” שאל אחד מהם. עצרתי, נשמתי, והשבתי: “אני לא יודע, אני צריך לבדוק.” הוא הנהן. לא בחיוך, אבל הוא הנהן. 

אני חושב שזה הדבר שהכי הפתיע אותי, שאפשר להגיד “אני לא יודע”. שהביטחון זה לא לדעת הכל, זה לדעת מה אתה עדיין לא יודע. 

אה, ועוד משהו שהשופטים הבחינו בו מיד: הדינמיקה בינינו. אני, עידן וגיא, כל אחד משוגע בדרך שלו (בלי צחוק) בקלות יכולים להיכנס לשיחה ולעוף בדמיון 10 שנים קדימה לפני שבכלל כתבנו קוד. אבל בזמן המשחק הצלחנו איכשהו לתעל את הכאוס הזה לקורלציה. מי עונה על מה, מתי תופסים מקום, מתי נותנים לשני לסיים, איך מעבירים מסרים בינינו בלי להגיד מילה. השופטים ראו את זה, ואני די בטוח שזה מה שעשה את ההבדל. 

זה הביא אותי לתובנה הכי חשובה: משקיעים לא קונים מוצר, הם קונים צוות. הם רוצים לדעת שאם הכל יתפוצץ לך בפרצוף, ואם אתה יזם הכל יתפוצץ לך בפרצוף, יהיה לך עם מי לעבוד על זה. 

ועוד דבר אחד, אולי הכי חשוב: הפיץ’ זה לא הסוף, זה ההתחלה. זה ה-Hello World של היזמות. מה שקורה אחרי, האיטרציות, השיחות עם לקוחות, התיקונים, זה המסע האמיתי. משחק המשקיעים לימד אותי שאני לא מוכן כמו שחשבתי, וזה בדיוק מה שהייתי צריך לשמוע. 

אז תודה לשופטים שנתנו לנו את הצהוב. ותודה לעידן ולגיא שהסתכלו עליי בחיוך באותו רגע בסבב השני ונתנו לי את הביטחון להמשיך הלאה. 

Peles עדיין בדרך, אנחנו עדיין לומדים איך לענות על השאלות הקשות, אבל מה שבטוח הוא שאנחנו קצת טובים יותר.