סדנת המנהיגות העסקית המודעת של פרד קופמן

מאת דורין מירילשווילי, סטודנט/ית שנה ג׳ למנהל עסקים ויזמות, מכון צבי מיתר להיבטים המשפטיים של טכנולוגיות מתפתחות

בשני ימי שישי האחרונים השתתפתי בחוויה מיוחדת במינה: סדנת “Mindful Business Leadership” בהנחיית פרד קופמן האגדי.

מדובר בקורס ייחודי שהיה פתוח אך ורק לסטודנטים בתוכניות המצטיינים והתוכניות המיוחדות של בית ספר ליזמות, והחוויה הייתה כל כך משמעותית, שאפילו את יום ההולדת שלי בחרתי לבלות בכיתה, ולא הייתי משנה זאת בשום אופן.

אם אינכם מכירים את פרד קופמן, קורות החיים שלו מדברים בעד עצמם. הוא מייסד ה-Conscious Business Center International וכיהן בעבר כסגן נשיא לפיתוח מנהיגות הן בגוגל והן בלינקדאין. הוא ייעץ לכמה מהמנכ״לים המשפיעים בעולם, בהם סאטיה נאדלה ממיקרוסופט ושריל סנדברג מפייסבוק. ההזדמנות ללמוד ישירות מאדם שעיצב את התרבות הארגונית של ענקיות עמק הסיליקון הייתה זכות נדירה.

אחד הרעיונות הראשונים שהותירו בי רושם עמוק היה האנלוגיה של פרד לשוער. הוא שאל אותנו: "מה התפקיד של שוער?" באופן טבעי, חשבנו שהתשובה היא "לעצור את הכדור". אבל פרד תיקן אותנו: תפקידו של השוער הוא לעזור לקבוצה לנצח. לפעמים זה אומר לעצור את הכדור, אבל המשימה האמיתית היא ניצחון. הדבר שינה לחלוטין את נקודת המבט שלי. כפי שפרד ניסח זאת: "העבודה שלך היא לא העבודה שלך. העבודה שלך היא לעזור לצוות שלך לנצח". בכל ארגון, אם נתמקד רק במשימות הצרות שלנו ונתעלם מהמטרה הרחבה, ניכשל.

ליבת הסדנה עסקה במושג "Response Ability" - היכולת להגיב. פרד הבחין באופן חד בין "קורבן" לבין "שחקן". קורבן מסביר כישלון באמצעות גורמים חיצוניים: "ירד גשם, אז נרטבתי",  שחקן לוקח אחריות: "נרטבתי כי לא הבאתי מטרייה".

הוא לימד אותנו שמחירה של התמימות הוא חוסר אונים. אם אנו מאשימים את המערכת או אחרים ("הוא גרם לי לעשות את זה"), ייתכן שנרגיש חפים מאשמה, אך נאבד את היכולת לשנות את התוצאה. מנהיג אמיתי שואל: "איזה אתגר עמד בפניי, כיצד הגבתי, ומה אני יכול לעשות עכשיו?". בנוסף, העמקנו במכניקה של שיחות קשות. פרד הדגיש שכדי להגיע להסכמה הדדית, צריך "לרוקן את הראש ולהקשיב קודם". אי אפשר רק לחכות לתור שלנו לדבר; יש להיות סקרנים באמת לגבי ההיגיון של האדם שמולנו.

אני יוצא/ת מהסדנה הזו עם ארגז כלים מנטלי חדש. בין אם אעבוד על פרויקט קבוצתי ובין אם אוביל צוות, אני רואה כעת את ה-“teaming” כפעולה אקטיבית ולא כסטטוס קבוע.

ברצוני להודות תודה גדולה לד״ר יוסי מערבי, לשרון זהבי ולבית ספר אדלסון ליזמות על ארגון ההזדמנות המדהימה הזו, זו הייתה הדרך המושלמת לציין עוד שנה של צמיחה.