במחקר חדש פרופ' צחי עין-דור מבית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן ותלמיד הדוקטורט שלו, גל לוין, פיתחו תיאוריה המאחדת לראשונה את כלל התהליכים להסתברות ללקות בדיכאון לאחר לידה ואת עוצמת התסמינים שלה. במחקר החוקרים הראו כי אסטרטגיות חדשות, תרופתיות ופסיכותרפיות עשויות לעזור בהתמודדות עם דיכאון לאחר לידה. החוקרים פיתחו מודל ביולוגי כוללני, המסביר את האופנים השונים שבהם מתפתח דיכאון סביב ולאחר לידה. על-פי המודל, ישנם ארבעה גורמים עיקריים שעלולים להביא להופעת הסימפטומים שאנו מכירים כדיכאון לאחר לידה: פעילות מערכת החיסון, דחק (סטרס) מתמשך, חוסר איזון הורמונלי והפחתה בפעילויות הכוללות קרבה (הנקה, מגע עור בעור וכיו״ב).
עד היום, שתי הנשים החוות כל אחת סימפטומים שונים מתוך תשעת הסימפטומים המוגדרים עבור דיכאון לאחר לידה, קיבלו אבחנה זהה. המודל מאפשר לא רק לאבחן בצורה יעילה יותר, אלא גם להתאים טיפול ייחודי עבור כל מטופלת או מטופל, בהתאם למאפייני הדיכאון הספציפיים שלה או שלו. נוסף על כל אלו, על ידי בדיקה מקדימה בתחילת ההיריון יוכל המודל גם לנבא את הופעת המחלה עוד לפני הסימפטום הראשון. אם לא די בכך, המודל מתווה יעדים חדשים לתרופות ממוקדות מאוד שיכולות לשפר את איכות החיים של המטופלים תוך הפחתה משמעותית בתופעות לוואי.
פרופ' צחי עין-דור, בית-ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה, אוניברסיטת רייכמן: "בכל שנה, כ-174 מיליון נשים מרחבי העולם צפויות ללקות בדיכאון לאחר לידה. על אף שהשיח על הטיפול בהפרעה החל כבר בבבל העתיקה, עד היום אין בנמצא טיפול פסיכולוגי או תרופתי היעיל לכלל הנשים. החסם העיקרי למציאת טיפול שכזה הנו צבירת סיבות להתפתחות דיכאון, שאינן קשורות, לכאורה, זו לזו. כמו כן, נשים לוקות פי 2 בהפרעה בהשוואה לגברים הודות לפעילות הורמון המין הנשי, אסטרוגן, הדוחף את תהליך ההרעלה עוד יותר. חשוב לשים דגש על פעילויות כמו הנקה, שהיה ביחד באותו החדר עם התינוק, מגע של עור לעור, ותמיכה חברתית אשר עשויים להוביל להפחתה בתסמיני הדיכאון״.
ארבעת הגורמים גורמים לייצור מוגבר של חומרים רעילים ולהפחתה בייצור של חומרים הנחוצים לפעילות ולמצב רוח תקינים. כל אחד מהגורמים עשוי להביא לבדו להופעת הדיכאון, אך ההשפעה ההדדית ביניהם הופכת אותם למשמעותיים כל כך ואת הדיכאון לנפוץ כל כך. באופן ספציפי, הגורמים הללו משפיעים על האופן שבו הגוף והמוח משתמשים בחומצת האמינו טריפטופן. חומצת אמינו זו עוברת תהליכים מטבוליים שונים, בשני נתיבים עיקריים - האחד מאפשר את ייצורם של סרוטונין ומלטונין, והשני מסתיים בייצורם של חומרים שונים המשמשים בין היתר להגברת פעילות מוחית ולהפקת אנרגיה (NAD+, Quinolinic acid). כאשר המערכת נמצאת באיזון, ישנם די סרוטונין ומלטונין, הנחוצים בין היתר לפעילות קוגניטיבית תקינה, ולוויסות שינה ותיאבון, וכמות חומרי האנרגיה מאוזנת.
שינויים קיצוניים באותם ארבעה גורמים, עשויים על פי המודל להפר את האיזון ולהביא לשינוי במאזן בין שני המסלולים. בעקבות כך, כמות הסרוטונין והמלטונין הופכת ללא מספיקה, וכמות חומרי האנרגיה הופכת גבוהה עד כדי רעילות, המביאה למוות של תאים ולתהליכים הרסניים נוספים במוח.
המודל מסביר שלחץ מתמשך יטה את המאזניים לכיוונם של חומרי האנרגיה, על חשבון הייצור של סרוטונין ומלטונין. באופן דומה יעשו זו גם מחלה כרונית המביאה לתהליך דלקתי ארוך טווח, חוסר בתמיכה חברתית ובקרבה, או חוסר איזון בכמות האסטרוגן והפרוגסטרון. ירידה בכמות המלטונין תביא לבעיות בשינה; חוסר הסרוטונין לקשיים קוגניטיביים; והרעילות הנובעת מעודף חומרי האנרגיה תביא למוות של תאים ולאובדן הנאה מפעילויות שהיו מהנות בעבר.
- לקריאת המאמר המלא לחצו כאן >>
- לקריאה נוספת לחצו כאן >>
