14.12.23
בארוע חגיגי התקיים היום ארוע הגנה על הדוקטורט של עו"ד דן חי אשר הציג והגן על עבודת הדוקטורט שלו בנושא: הקניין במידע אישי. את עבודת הדוקטורט הנחה פרופ' ליאור זמר, דיקן בית ספר הארי רדזינר למשפטים. עו"ד חי הציג את מחקרו בפני מכובדים ביניהם חברי הוועדה הבוחנת, סגל בית ספר רדזינר למשפטים וחוקרים מובילים בתחום.
חברי הוועדה הבוחנת היו: פרופ' טל ז'רסקי, דיקן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה, פרופ' מרים מרקוביץ ביטון, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר אילן, פרופ' ליאור זמר, דיקן, בית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן, פרופ' אמנון להבי וד"ר אביב גאון, שניהם מבית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן, ברכות לדן שהוא הדוקטור השני של אוניברסיטת רייכמן.
עבודת הדוקטורט של דן מנסה לשכנע כי מידע אישי יכול להיות גם קניין בידי מושא המידע. העבודה מתחילה עם הטענה כי לאדם זכות טבעית במידע שעליו, מידע המורכב מאוסף נתונים המרכיב את השלם. מאוסף הנתונים הזה ניתן לעשות חיתוכים שונים. ניתן לבצע חיתוך של המידע על דמותו של אדם ובאותה מידה לבצע חיתוך של המידע האישי שלו ומתוכו המידע הנצבר-מאפיין שלו.
מהאמור נובע, כפי שנטען בהמשך העבודה, כי האדם ריבוני לקבוע האם למקם את המידע האישי שלו תחת הזכות לפרטיות, כפי שהוא מוקם על-ידי המשפט בישראל ובמקומות רבים בעולם, או למקם אותו תחת הזכות הקניינית.
האפשרות להוציא מתוך כלל המידע את המידע על דמותו של אדם מבססת טענה בעבודה כי האמור על מידע זה הוא מקרה המבחן לכלל המידע האישי. ניטען כי נובע מהאמור, שבידי האדם הזכות להחליט תחת איזה זכות למקם את המידע שלו, כי יש לו את הזכות לקבוע כי המידע על דמותו יעבור מחסותה של הזכות לפרטיות אל הזכות הקניינית תחת זכות הפרסום. עולה מכך גם האפשרות לקבוע כי המעבר של המידע על דמותו של אדם תחת הזכות לפרטיות אל הזכות הקניינית יכול כאמור לשמש דוגמה למעבר נוסף, של חלקים מהמידע האישי.
כדי לנסות למקד בעבודה איזה מידע מתוך המידע האישי ניתן להפוך לקניין מוצע מיון למידע ומוצע לקבוע כי מידע אישי הוא מידע המזהה אדם ומאפיין אותו. מידע שאינו כזה, יכול להיות מידע מוביל בלבד שבהצלבה עם מידע אחר יהפוך להיות מידע אישי. המיון המוצע למידע על בסיס ההגדרה המוצעת היא כי הוא כולל מידע מזהה ומידע שנצבר לאורך השנים. המידע שנצבר מתחלק למידע שמקטלג את האדם, כגון לאיזה חתך סוציואקונומי הוא שייך או מה הנטייה המינית שלו, ומידע המאפיין אותו, כמו הרגלי הצריכה, נתוני אשראי או נתוני תקשורת. אותו מידע נצבר מאפיין הוא המידע שהעבודה מנסה לבסס את הטענה, כי הוא מידע שמושא המידע יכול להחליט כי הוא מעביר אותו מהזכות לפרטיות אל הזכות הקניינית. מוצע כי יוקדם לטובת מידע זה והמידע על דמותו של אדם מוסד קנייני חדש שיכלול את כל התכונות הקנייניות המוכרות.
בכך נסגר מעגל במחקר נשוא העבודה. המידע, שהוא זכות טבעית בידי האדם, ימוקם תחת הזכות הקניינית היכן שהיה צריך, אולי, להיות ממוקם מראשיתו של דבר.
התרומה של העבודה היא בקביעה כי מידע אישי הוא זכות קניינית, דבר שיאפשר פתיחת שוק של מידע אישי, שבו מחד למושא המידע תהיה האפשרות להנות ממנו ובכך ייווצר, מבחינה מסוימת, צדק חלוקתי. מנגד, גופים שמבקשים לעשות שימוש במידע אישי לטובת יצירת מאגר גדול (Bid Data) שיהווה בסיס לפיתוחים של בינה מלאכותית, שוב לא יהיו כבולים בהוראות שדיני הפרטיות מחייבים אותם, כמו תקנות הגנת המידע האירופאיות (GDPR) ועימן הזכות לבקש את מחיקת המידע ("הזכות להישכח") או לחזור מההסכמה.
