השבוע התקיים הכנס השנתי של קתדרת אריאל שרון למנהיגות לאומית ומחשבה צבאית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, בשיתוף אריק – עמותת אריאל שרון למנהיגות. אל הכנס שעמד בסימן "לא מפקירים פצועים בשטח" הגיעו בכירים לשעבר במערכת הביטחון, פוליטיקאים, אישי ציבור ואנשי אקדמיה.
את הכנס פתח פרופ' אוריאל רייכמן, הנשיא המייסד ויו"ר דירקטוריון אוניברסיטת רייכמן: "מעבר לאסטרטג גדול, אריק היה דמות מופת בהרבה מובנים. יש משהו במנהיג שמבין מה צריך לעשות. לא מחפש פשרה. לוחם. גם בתפקידי פיקוד וגם בממשלה. הוא שבר קונספציה עם חומת מגן- אף אחד לא חשב שאפשר לעשות את זה. אריק היה אדם שדיבר על אחדות ודיבר על אחדות לאומית. מול האויבים שלנו אנו חייבים להתאחד ולפעול יחד, הבשורה היא חשובה ביותר בימים אלה. הצורך באחדות הוא החשוב ביותר. אני חוזר ואומר: מי שלא יפסיק ליצור את הפילוג הזה בעם הופך להיות אחראי לעתיד מדינת ישראל. אנחנו חייבים להיות לגוי אחד. זו הייתה רוחו של אריק".
פרופ' ליזה אירני סבן, דיקנית בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה: "האמירה 'לא מפקירים פצועים בשטח' היא יותר מסיסמה צבאית; היא מצפן מוסרי שמגדיר את קווי המתאר של הקיום הקולקטיבי שלנו. היא מבטאת את המחויבות שאין ממנה דרך חזרה, אחריות שאינה תלויה בתנאים, בזמן, בעיתוי או באינטרסים.
היא נובעת מההכרה בכך שחברה אינה יכולה להגדיר את עצמה כבעלת חוסן אם היא מתנערת מאלו שנאבקו למענה, אלו שנפצעו בגוף ובנפש, אלו שנחטפו, אלו שקוראים להשבת יקיריהם ואלו שאיבדו את היקר להם מכל. ה-7 באוקטובר הציב מולנו מראה חדה וכואבת שבה האחריות הציבורית נבחנת באמת".
אלוף (מיל') יואב גלנט, שר הביטחון לשעבר: "אני אומר בצורה מפורשת, לא יצרנו אלטרנטיבה לחמאס, היות ולא יצרנו אלטרנטיבה הגענו לצומת. יש שם אנשים חיים בעזה, אנחנו צריכים להביא אותם ואחר כך להמשיך להילחם עם חמאס, גם בחומת מגן, למרות הפירוק, המשכנו להילחם. קודם כל חטופים אחרי זה כל היתר, זאת לא רק מטרה זה האתוס. חטופים אמרו לי את זה, שהם האמינו וידעו שמדינת ישראל תעשה הכל כדי להחזיר אותם, זה הכוח שנתן להם להחזיק. זה עניין ערכי-מוסרי-יהודי, אני אומר את זה מהיום הראשון. אין ברירה".
תא"ל עופר וינטר, עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור ICT: "אני מסתובב מאז ה-7 באוקטובר עם צוואה פנימית ואומר לעצמי אני לא חוזר ל-6 באוקטובר. אני רוצה אחדות אמיתית ולא מתכוון לריב עם אף אחד, החלטתי, אבל אני כן מתכוון להתווכח. חובה להתווכח ולא להסכים אבל לא לשבור את הבית, או לשבור את הכלים. אין דף גמרא שאין בו מחלוקת. ככה אנחנו מובילים. מותר וחובה להתווכח לא מפרקים את הבית".
