במהלך העשור האחרון הפך תחום הESG-(Environmental, Social, Governance) משיח ערכי ומכלי תדמיתי לסטנדרט עסקי בעל השלכות מעשיות. באירופה, רגולציה מחייבת קובעת דרישות גילוי ועמידה בסטנדרטים; משקיעים ומממנים מתמחרים סיכוני ESG באופן שיטתי; וחברות גדולות מגלגלות דרישות אלה לאורך שרשראות האספקה באמצעות הסכמים מסחריים. גם סטארט-אפים שאינם כפופים במישרין לחובות דיווח בתחום זה עשויים להידרש להן בפועל במסגרת גיוסי הון, התקשרויות עם לקוחות גלובליים והליכי אישור ספקים. המאמר יבחן כיצד השתנה מעמדו של ESG בדין ובשוק, ויציג שלושה מקורות מרכזיים ל"חובה" המתהווה: רגולציה, חוזים ומנגנוני שוק.
תכלית החברה העסקית בדין הישראלי מעוגנת בסעיף 11 לחוק החברות, הקובע כי על החברה ״לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה". עם זאת, הסעיף מאפשר לחברה להביא בחשבון גם את ענייניהם של עובדיה, נושיה והציבור במסגרת אותם שיקולים, כל עוד הדבר נעשה במסגרת שמירה על טובת החברה. לפיכך, הדין הישראלי מכיר במסגרת רחבה יותר של "טובת החברה", אשר עשויה לכלול שיקולים נוספים מעבר למקסום רווחי בעלי המניות.
אחריות חברתית - סביבה, חברה וממשל תאגידי
גישת האחריות החברתית של תאגידים (Corporate Social Responsibility – CSR) התפתחה כמסגרת נורמטיבית-ערכית המניחה כי לתאגידים קיימת מחויבות רחבה כלפי החברה שבה הם פועלים. לפי גישה זו, על תאגידים להביא בחשבון את השפעות פעילותם על עובדים, קהילות, הסביבה ובעלי עניין נוספים, מעבר לציות פורמלי לדין ולהשאת רווחים. במקור, יישום תפיסה זו היה בעיקרו וולונטרי ונבע מלחצים ציבוריים, שיקולי מוניטין ואסטרטגיה עסקית.
בשנים האחרונות חלה האצה משמעותית בעיסוק באחריותם החברתית של תאגידים, אשר התבטאה בין היתר בהופעת יוזמות בינלאומיות, פיתוח סטנדרטים אחידים לדיווח והתרחבות דרישות הגילוי מצד משקיעים ומוסדות פיננסיים. על רקע זה התפתח המונח ESG (Environmental, Social, Governance) אשר מעריך את פעילות החברה בשלושה ממדים: סביבה, חברה וממשל תאגידי. הממד הסביבתי בוחן השפעות על הסביבה וכולל פליטת גזי חממה, זיהום, אקלים, יעילות אנרגטית ושימוש באנרגיה מתחדשת. הממד החברתי מתמקד ביחסי הארגון עם בעלי עניין עובדים, לקוחות, ספקים וקהילה ומקדם גיוון, זכויות אדם, תנאי העסקה, בטיחות בעבודה ותרומה לקהילה. ממד הממשל התאגידי עוסק בסוגיות כגון מבנה קבלת החלטות, אופן ניהול הארגון, שקיפות, אתיקה ומניעת שחיתות.
בעוד CSR מבטאת תפיסה נורמטיבית-ערכית בדבר אחריותו החברתית של התאגיד, ESG מהווה מסגרת מדידה הבוחנת ומכמתת את מידת יישומה של גישה זו בפעילות העסקית. במובנו המעשי, ESG מייצר שפה אחידה, משמש ככלי מדידה, דיווח, הערכת סיכונים והשוואה בין חברות ומאפשר למשקיעים, לרגולטורים ולשווקים להעריך את ביצועי החברות בתחומים אלו. בשל עלייתו של ESG בשיח הציבורי, חברות רבות החלו לפרסם דוחות ESG בזמן שקרנות גיבשו מדיניות השקעה אחראית מבחינה חברתית, סביבתית ואתית. מעבר הדרגתי זה – מאימוץ וולונטרי של אחריות תאגידית לשילוב שיטתי של מדדי ESG במנגנוני השקעה, דיווח ובקרה – משקף את השינוי והעלייה במעמדם של שיקולים אלו. מדובר במעבר מתפיסה ערכית-תדמיתית לכלי בעל השלכות ממשיות, מגמה אשר מתפתחת וחודרת בהדרגה גם לעולם הסטארט-אפים.
חובה רגולטורית?
כיום, הדין הישראלי לא קובע חובת ESG כללית. בשנת 2021 פורסם מתווה מוצע לגילוי אודות אחריות תאגידית וסיכוני ESG עבור תאגידים מדווחים,על ידי הרשות לניירות ערך. המתווה קורא לפרסם לציבור המשקיעים דוח שנתי באופן וולונטרי, כחלק ממגמה רחבה לעידוד ממשלתי של דיווח והטמעת שיקולי ESG. מלבד הדיווח הוולונטרי, ישנן חובות בדיני ניירות ערך החלות על חברות ציבוריות בנוגע למידע העולה כמהותי למשקיעים. בדומה, גם הדין האמריקאי רואה בהשפעות סביבתיות וחברתיות חלק מהמידע המהותי שיש לדווח ככל שהן עשויות להשפיע על שווי החברה, סיכוניה או תוצאותיה העסקיות. לפיכך, בישראל ובארה״ב ההתייחסות בחוק לשיקולי ESG נשענת על עקרון המהותיות, ונובעת מהחובה הכללית בדיני ניירות ערך לגלות מידע מהותי למשקיעים. לצד זאת, חשוב להדגיש כי גם בהיעדר מסגרת דיווחESG מחייבת, הדין הישראלי כולל רגולציה סקטוריאלית ענפה בתחומי סביבה, דיני עבודה, הגנת הפרטיות, מניעת שחיתות וממשל תאגידי, אשר עשויה לייצר בפועל דרישות תוכן הנוגעות לממדי ESG בהתאם לאופי הפעילות ולענף שבו פועלת החברה.
לעומת זאת, האיחוד האירופי באמצעות דירקטיבת CSRD משנת 2023, מטיל חובת דיווח רגולטורית החלה לא רק על חברות ציבוריות אלא גם על חברות פרטיות גדולות, ואף על חברות זרות בעלות פעילות מהותית בשוק האיחוד. בכך הפך ESG באירופה ממנגנון וולונטרי לכלי דיווח מחייב בעל עיגון סטטוטורי. יתרה מכך, האיחוד מקדם רפורמות נוספות כדוגמת Omnibus Package, שמטרתן להקל על חברות קטנות ובינוניות בדרישות הדיווח באמצעות פישוט סטנדרטים והפחתת עומסים רגולטוריים. מדובר אמנם בניסיון לאזן בין שקיפות לבין נטל רגולטורי, אך הוא ממחיש את הכיוון הכללי של הטמעת ESG כחלק בלתי נפרד ממסגרת הפעילות העסקית באירופה. ניתן לראות בכך רגולציה משלימה שנועדה לסייע לחברות לעמוד בצרכי השוק ולהתקדם לעבר הסטנדרט החברתי שאירופה צועדת לעברו.
חובה חוזית
לרגולציה האירופית השפעה עקיפה רחבה גם על מי שאינם כפופים לה ישירות. חברות החייבות בדיווח ESG נדרשות לאסוף מידע גם על ספקיהן ושותפיהן העסקיים, ובכך ״מגלגלות״ דרישות ESG לאורך השרשרת העסקית. כתוצאה מכך, גם חברות פרטיות הפועלות מחוץ לתחומי האיחוד נחשפות בפועל לדרישות ESG בשל השתלבותן בשרשראות האספקה הגלובליות. זאת באמצעות התקשרויות חוזיות עם חברות אירופאיות ודרישות מצד בנקים, משקיעים מוסדיים ואף לקוחות. במישור המעשי, המשמעות היא שגם סטארט-אפים צעירים וקטנים עשויים להידרש להציג מדיניות בסיסית, נתונים, מנגנוני בקרה ועמידה בסטנדרט ESG כתנאי להתקשרות עסקית או לגיוס הון. דרישות אלו באות לידי ביטוי לא אחת במסמכי התקשרות ובתהליכי קליטה של ספקים, כגון: התחייבות לעמידה בקוד התנהגות ספקים, מילוי שאלוני ESG וציות למדיניות לקוח בנושאי אתיקה ומניעת שחיתות; התחייבות להחזיק ולהציג נהלי פרטיות ואבטחת מידע; התחייבות לדיווח אירועים מהותיים (לרבות אירועי סייבר, אירועי בטיחות או אירועים סביבתיים) בתוך פרקי זמן מוגדרים; וכן מתן זכות ביקורת או דרישת מסמכים לצורך אימות עמידה בסטנדרטים רלוונטיים.
חובה מכוח שוק
שוק ההון וההשקעות ממלא תפקיד מרכזי בהקשר זה. חלק מהחוקרים טוענים שחברות המשקיעות בנושאי ESG נהנות מביצועים פיננסיים גבוהים יותר ובעלות יתרון תחרותי ארוך טווח על פני מתחרותיהן. בשנים האחרונות ESG הפך לשיקול משמעותי בקבלת החלטות השקעה. קרנות הון סיכון ומשקיעים אסטרטגיים עושים בו שימוש הולך וגדל כאמצעי להערכת ביצועים, ניהול סיכונים, חוסן תאגידי, ערך כלכלי ויציבות ארוכת טווח. קרנות אירופיות הפועלות תחת רגולציית SFDR מחויבות לסווג את השקעותיהן לפי רמת אינטגרציית שיקולי קיימות, וקרנות גלובליות רבות מפרסמות מדיניות השקעה אחראית כחלק מהאסטרטגיה שלהן. שיקולים אלו באים לידי ביטוי במסגרת בדיקת נאותות, בשאלוני ESG ייעודיים, ובהתחייבויות חוזיות לאחר השקעה או כחלק ממנה. כך עבור משקיעים, היעדר מדיניות ברורה בתחומים כגון פרטיות או השפעה סביבתית עלול להיתפס כגורם סיכון.
סטארט-אפים בתחילת דרכם
בשונה מחברות גדולות, סטארט-אפים צעירים, לרוב פועלים תחת מגבלת משאבים, חוסר ודאות וצורך בצמיחה מהירה אך דווקא בשל כך, החלטות מוקדמות בתחום עשויות להשפיע על סיכויי ההצלחה שלהם. יש ממצאים המראים כי התייחסות מוקדמת לשיקולי ESG משפיעה באופן חיובי על הערכת השווי של סטארט-אפים כמו גם על יכולתם לגייס הון. עבור סטארט-אפים צעירים, ESG עשוי להוות כלי אסטרטגי לבניית אמון ושיפור מוניטין מול משקיעים, לקוחות ושותפים עסקיים. מעבר לכך, הטמעה מוקדמת של ESG בסטארט-אפים מסייעת בהיערכות מראש לדרישות רגולטוריות עתידיות ועשויה להקל על כניסתם לשווקים בינלאומיים. אמנם אין כיום חובת ESG החלה על סטארט-אפים מכוח חוק, אך בפועל מדובר בשיקול עסקי הולך ומתחזק הנגזר מהפרקטיקה הנוהגת.
סטארט-אפים בשלב מוקדם יכולים לנקוט כמה צעדים פשוטים לשילוב שיקולי ESG בפעילותם כבר בתחילת דרכם, כגון: קביעת מדיניות פרטיות ואבטחת מידע, אימוץ מנגנון דיווח בסיסי, יצירת קוד אתי לארגון ותיעוד מדיניות סביבתית או חברתית ראשונית. צעדים אלו אינם דורשים משאבים רבים, אולם עשויים להשפיע באופן משמעותי על תפיסתם של משקיעים ועל היכולת להשתלב בשרשראות אספקה בינלאומיות. במובן זה, הטמעה מוקדמת של שיקולי ESG לא רק מספקת יתרון תדמיתי, אלא גם משמשת כאסטרטגיה עסקית.
בסיכומו של דבר, שיקולי ESG הולכים ומקבלים מעמד מחייב בפועל, גם כאשר אין חובה סטטוטורית ישירה החלה על כלל החברות. שילוב בין רגולציה ישירה (ובעיקר באירופה), חובות גילוי הנשענות על עקרון המהותיות, ודרישות שוק המוטמעות בהסכמים ובהליכי בדיקת נאותות, יוצר סטנדרט תפעולי חדש שחברות - ובכלל זה סטארט-אפים - נדרשות להיערך אליו מראש.