האתגר הדיגיטלי בחברה הערבית

בתקופה שבה העולם עובר תהליך מואץ של פיתוח דיגיטלי בכל התחומים – שוק העבודה, מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, העסקים והשירותים הממשלתיים – אוכלוסייה שאין לה הכלים להדביק את קצב השינויים ואינה יכולה לנצל את הפוטנציאל הטמון בקדמה תישאר מאחור. הפערים הדיגיטליים בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית שאינה חרדית באים לידי ביטוי הן בתשתיות והן באוריינות הדיגיטלית. כשליש מהאוכלוסייה הערבית בישראל אינה מחוברת לאינטרנט, וגם במקומות שבהם יש חיבור, מהירות ויציבות החיבור לקווי אינטרנט ירודות באופן משמעותי. גם בתחום האוריינות הדיגיטלית ישנם פערים עצומים בין שתי האוכלוסיות, כך ש-87% מהאוכלוסייה הערבית בגילים 25–64 הם חסרי יכולות דיגיטליות בסיסיות הנחוצות כיום להשתתפות פעילה באורח החיים המודרני, כגון עבודה מרחוק, השתתפות בלמידה מרחוק, ביצוע פעולות בנקאיות, מילוי טפסים ושימוש בכלים הדיגיטליים שהמשרדים הממשלתיים מנגישים לאזרחים, ביצוע רכישות ברשת וכדומה. לפערים אלה בתשתיות וביכולות הדיגיטליות יש כמובן השפעה מכרעת על יכולתם לנצל את הכלים והשירותים הדיגיטליים המוצעים בכל תחומי החיים, ולכן גם על מאפייני השימוש בכלים השונים. השימוש העיקרי באינטרנט בחברה הערבית הוא בעיקר לצורכי בידור, כגון השתתפות ברשתות חברתיות וצפייה והורדה של קבצים, וכאשר מדובר בשימוש בכלים דיגיטליים לביצוע פעולות יומיומיות הדורשות מיומנויות דיגיטליות גבוהות יותר תדירות השימוש קטנה באופן משמעותי, מלבד בקרב האקדמאים, שהם גם בעלי אוריינות דיגיטלית גבוהה יותר.

לאור העלייה ההולכת וגדלה בצורך להשתמש בכלים דיגיטליים בכל תחומי החיים, יש חשיבות גדולה וצורך מיידי לצמצם את הפערים הדיגיטליים, שכן הם צפויים להרחיב את הפערים הגדולים ממילא בכל התחומים – השכלה, תעסוקה, בריאות וחברה – בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית שאינה חרדית, ועלולים לגרום לעלויות חברתיות, כלכליות ופוליטיות ארוכות טווח. כדי לצמצם את הפערים הדיגיטליים בטווח המיידי ואף לסגור אותם בטווח הבינוני והארוך, יש לתת מענה לבעיית התשתיות הדיגיטליות ולדאוג להנגשתן ולהשקעה בחיזוק היכולות הדיגיטליות של האוכלוסייה הערבית.

השקעה בתשתיות פיזיות

נגישות לתשתיות אינטרנט באיכות טובה אינה בגדר מותרות, אלא זהו צורך בסיסי בדומה לכבישים או לחיבור לחשמל, ובעל משמעות כלכלית אדירה. כשלי השוק בהנגשתן של התשתיות ליישובים קטנים ופריפריאליים דורשת מעורבות ממשלתית, במיוחד בתכנון וכן בפיקוח על היישום, וכן במימון חלקי. מעורבות כזו תבטיח את ההנגשה של תשתית איכותית גם לאוכלוסייה הערבית בישראל.

• מתן מענה בטווח הקרוב – מימון ממשלתי להקמת מרכזי עבודה/למידה מרחוק המספקים שירותי מחשוב ואינטרנט: סיוע בהקמת מרחבים דיגיטליים ציבוריים נגישים בכל היישובים הערביים, למשל בבניינים השייכים לרשויות המקומיות או בבתי הספר, עם עמדות עבודה הכוללות מחשבים ונגישות לאינטרנט בעוצמה גבוהה.
• מתן מענה בטווח הבינוני והארוך – שיפור איכות הנגישות לאינטרנט ביישובים הערביים: בעת ההשקעה בתשתיות דיגיטציה יש לתת את הדעת לשוויון בנגישות, כולל לאוכלוסייה בפריפריה גאוגרפית וחברתית, זאת באמצעות עידוד חברות התקשורת המפעילות לחבר אזורים שפוטנציאל הרווח הפרטי מהם בטווח הקצר הוא נמוך. אין ספק כי יש צורך דחוף בשיפור תשתיות האינטרנט ביישובים הערביים על מנת להעלות את הנגישות לשירותי אינטרנט איכותיים ברמה המקובלת כיום בישראל.

השקעה באוריינות דיגיטלית

גישה לתשתיות פיזיות לבדה אינה מספקת, ויש הכרח לספק לכלל האוכלוסייה את המיומנויות והאוריינות הדיגיטלית הבסיסית הנחוצה לשם מימוש היתרונות של הדיגיטציה. מאחר שיש זיקה בין אי-שוויון לדיגיטציה, ולאור רמת האוריינות הדיגיטלית הנמוכה בקרב כלל האוכלוסייה הערבית, נדרשת גם מעורבות ממשלתית בעיקר בכל הקשור להסדרה וחינוך וכן תמיכה כספית חלקית, במידת הצורך, למשקי בית מעוטי יכולת:

• מרכזי השמה (כגון שירות התעסוקה ומרכזי ריאן): קורסי הכשרה במיומנויות דיגיטליות בסיסיות לעובדים ומובטלים, וקורסים ותמיכה לעצמאים ובעלי עסקים המעוניינים לעבור תהליך של טרנספורמציה דיגיטלית ולהטמיע טכנלוגיות חדשות.
• מערכת החינוך: הטמעת כלים דיגיטליים כחלק מתוכנית הלימוד הרגילה לצד קורסי הכשרה למורים, תלמידים והורים.
• רשויות מקומיות: קורסי הכשרה דיגיטלית או סדנאות ממוקדות שיסופקו על ידי הרשויות המקומיות יוכלו לספק מענה נקודתי לצרכים מגוונים של התושבים.